עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון
קטעים משיר השירים
13/10/2019 22:36
איילת רחמים
הכל בחכמה עשית . 
כגרזן ביד החוצב . כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים . 
 ז הַגִּידָה לִּי, שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֵיכָה תִרְעֶה, אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם; שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה, עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ. 

טז הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים, אַף-עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה.  יז קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים, רחיטנו (רַהִיטֵנוּ) בְּרוֹתִים.

א אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן, שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים.  ב כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים, כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת.  ג כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר, כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים; בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי, וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי.

כִּמְעַט, שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם, עַד שֶׁמָּצָאתִי, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי; אֲחַזְתִּיו, וְלֹא אַרְפֶּנּוּ--עַד-שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל-בֵּית אִמִּי, וְאֶל-חֶדֶר הוֹרָתִי.  

צְאֶנָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן, בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה--בָּעֲטָרָה, שֶׁעִטְּרָה-לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, וּבְיוֹם, שִׂמְחַת לִבּוֹ.  {ס}

  ה שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תְּאוֹמֵי צְבִיָּה, הָרוֹעִים, בַּשּׁוֹשַׁנִּים. 

 ו עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם, וְנָסוּ הַצְּלָלִים--אֵלֶךְ לִי אֶל-הַר הַמּוֹר, וְאֶל-גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה. 

 ז כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, וּמוּם אֵין בָּךְ.  {ס}

  ח אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי; תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן, מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת, מֵהַרְרֵי נְמֵרִים

טו מַעְיַן גַּנִּים, בְּאֵר מַיִם חַיִּים; וְנֹזְלִים, מִן-לְבָנוֹן.  טז עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן, הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו; יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ, וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו.

י דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, דָּגוּל מֵרְבָבָה.  יא רֹאשׁוֹ, כֶּתֶם פָּז; קְוֻצּוֹתָיו, תַּלְתַּלִּים, שְׁחֹרוֹת, כָּעוֹרֵב.  יב עֵינָיו, כְּיוֹנִים עַל-אֲפִיקֵי מָיִם; רֹחֲצוֹת, בֶּחָלָב--יֹשְׁבוֹת, עַל-מִלֵּאת.  יג לְחָיָו כַּעֲרוּגַת הַבֹּשֶׂם, מִגְדְּלוֹת מֶרְקָחִים; שִׂפְתוֹתָיו, שׁוֹשַׁנִּים--נֹטְפוֹת, מוֹר עֹבֵר.  יד יָדָיו גְּלִילֵי זָהָב, מְמֻלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ; מֵעָיו עֶשֶׁת שֵׁן, מְעֻלֶּפֶת סַפִּירִים.  טו שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, מְיֻסָּדִים עַל-אַדְנֵי-פָז; מַרְאֵהוּ, כַּלְּבָנוֹן--בָּחוּר, כָּאֲרָזִים.  טז חִכּוֹ, מַמְתַקִּים, וְכֻלּוֹ, מַחֲמַדִּים; זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם.

יא אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים.  יב לֹא יָדַעְתִּי--נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי, מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב.

שיר השירים פרק ז
א שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, שׁוּבִי שׁוּבִי וְנֶחֱזֶה-בָּךְ; מַה-תֶּחֱזוּ, בַּשּׁוּלַמִּית, כִּמְחֹלַת, הַמַּחֲנָיִם.  ב מַה-יָּפוּ פְעָמַיִךְ בַּנְּעָלִים, בַּת-נָדִיב; חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ--כְּמוֹ חֲלָאִים, מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן.  ג שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אַל-יֶחְסַר הַמָּזֶג; בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים.  ד שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים, תָּאֳמֵי צְבִיָּה.  ה צַוָּארֵךְ, כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן; עֵינַיִךְ בְּרֵכוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן, עַל-שַׁעַר בַּת-רַבִּים--אַפֵּךְ כְּמִגְדַּל הַלְּבָנוֹן, צוֹפֶה פְּנֵי דַמָּשֶׂק.  ו רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן:  מֶלֶךְ, אָסוּר בָּרְהָטִים.  ז מַה-יָּפִית, וּמַה-נָּעַמְתְּ--אַהֲבָה, בַּתַּעֲנוּגִים.  ח זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר, וְשָׁדַיִךְ לְאַשְׁכֹּלוֹת.  ט אָמַרְתִּי אֶעֱלֶה בְתָמָר, אֹחֲזָה בְּסַנְסִנָּיו; וְיִהְיוּ-נָא שָׁדַיִךְ כְּאֶשְׁכְּלוֹת הַגֶּפֶן, וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים.  י וְחִכֵּךְ, כְּיֵין הַטּוֹב הוֹלֵךְ לְדוֹדִי לְמֵישָׁרִים; דּוֹבֵב, שִׂפְתֵי יְשֵׁנִים.  יא אֲנִי לְדוֹדִי, וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ.  {ס}  יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים.  יג נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים--נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ.  יד הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים--חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ

א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי.  ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי--תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי.  ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי.  ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם, בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם:  מַה-תָּעִירוּ וּמַה-תְּעֹרְרוּ אֶת-הָאַהֲבָה, עַד שֶׁתֶּחְפָּץ.  {ס}  ה מִי זֹאת, עֹלָה מִן-הַמִּדְבָּר, מִתְרַפֶּקֶת, עַל-דּוֹדָהּ; תַּחַת הַתַּפּוּחַ, עוֹרַרְתִּיךָ--שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ.  ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל-לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל-זְרוֹעֶךָ--כִּי-עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה:  רְשָׁפֶיהָ--רִשְׁפֵּי, אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה.  ז מַיִם רַבִּים, לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת-הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת, לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם-יִתֵּן אִישׁ אֶת-כָּל-הוֹן בֵּיתוֹ, בָּאַהֲבָה--בּוֹז, יָבוּזוּ לוֹ

יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים, חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ--הַשְׁמִיעִנִי.  יד בְּרַח דּוֹדִי, וּדְמֵה-לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים--עַל, הָרֵי בְשָׂמִים.  {ש}
0 תגובות
מתחברים לטוב
13/10/2019 10:58
איילת רחמים
החדשות הטובות 
כשאדם רואה שיש מקרים רעים בעולם ,ואין הוא רואה מנגד את המקרים הטובים ,הוא מסכן מפוחד מבועת וחלילה נכנס לחרדות קיום . 
בן אדם אם אתה נחרד ,זה מאחר ואין לך סביבה טובה ,שמראה לך יומיום גם את הטוב והמיטיב בעולמך . 
ממש מביאה אותך לראות ,שהטוב הוא צידו השני של המטבע .רק תהפוך אותה . זוכר את המשחק עץ או פאלי ? משחק הוא דבר רציני . ממשחקים ילדים גדלים . 
בא לי להזכיר לך שאתה ילד . ילד של החיים . נכון שהם לא פשוטים בראש של בני אדם . נכון הם מורכבים מטוב ורע .אמת ושקר . תזכור בטבע הם מתפרקים לפחות לשניים .אם ראית רע הטוב נמצא שם .אם חווית ירידה תסתכל מאחוריך היא עליה . 
חסרה לך רק סביבה טובה . 
שתהיה לך כרחם האם, שממנה יצאת לעולם .
עולם שמראה מבחוץ את כל מה שיש בתהליך הגדילה שלך . 
אתה רואה קטעים קטעים ,התמונה לא שלמה לעיניים שמגשימות הכל . 
צריך גם עיניים שיכולות לראות את רוח הדברים . ובשביל עיניים יפות אלה ניתנה תורה והיא מטפחת ערכים שעליהם נבנה אדם בצורה של מערכת ולא כאדם פרטי נפרד.
 בן אדם כפרט  במערכת גדולה הוא חלק  מהכלל . הפרטים יוצרים את הכלל . 
אז הכלל נכלל בכל המכלול כולל בנעלם שבבריאה . כולל את ההוא הטמיר והנעלם . הנסתר .
סביבה טובה היא סביבה שעובדת אותו בתורה ועבודה פנימית .בונה לו ,לתכונת ההשפעה ואהבה מקום בלב ובמח . כדי שההטבה תשרה אצלנו  בעולם שלנו .בנינו בני האדם.
נוכח כל הרע שמתגלה בעולם שלנו ,חייבים אנו לעבוד אותו בשביל לגלות את טובו . אין ספק שזו עבודה והיא נדחקת אצלנו הצידה . יש לנו עבודה לפרנסה ,אין זמן וכח לעבודה צדדית ,שהשכר שלה רוחני . ברור שנגיד עזבו אותי בשקט .
אבל חבל עליך אתה במקום צר וכשאין ברירה טובה ,אם אין לך סביבה טובה להשקיע בה את השומשום שלך ,חלילה יקרה שחרדות יחרידו את עצמך.
 בסביבה טובה האחד מראה למי שעבדו ,את הפתח בחור המנעול . את הצל צילך ונעשה ליד ימינך . זה קורה כשהדרך עולה על גלגל הצלה שנקרא סביבה טובה . 

מאחלת לכל אחד ואחד ולכולנו ביחד . חיבור יומיומי לסביבה טובה . לא בשמיים היא . 
גם באינטרנט היא בקאב סי או איי אל . 
חג שמח ישראל . 
מתחברים לטוב יהיה טוב .
מכירים בצורך לעזרה, מקבלים עזרה .
דור הולך ודור בא .בדור אחרון הייתי אומרת דור הולך לשינוי יחסו למציאות . בא יבוא דור שהשתנה ביחסו לעצמו ולסביבה . 
יקום דור שיכיר בחשיבות הסביבה הנכונה לעלות על דרך תורה ועבודה בכדי לבקש שינוי בר קיימא . 




0 תגובות
היא פצצה
12/10/2019 12:13
איילת רחמים
היא ככ יפה 
אומנם  פצצה
 מתקתקת 
מתקתקת בליבי היא מתקתקת . 
הבינה ממתיקה את הדינים
הדינים כבר  לא דנים לכף חובה .
החלומות נפתחים 
החלונות עם תריסים . 
נפתחים נסגרים
 ובאמצע מטענים חורגים לאלוהים 

והוא כמו ילד בגנים
היא כמו נערה פזורת שיער ברוח 
 יוצאת לשדות מריחה פרחים לבנים ומלקטת  שושנים.
 פה דקירה שם דקירונת .
מוצצת  דקירה כואבת . 
לא נורא ככה זה בכמיהה לאהבה . 
מה נורא מה נפלא 
שיש אותך פה ,כמו ילד בועט בחצץ .
אני אתיישב על איזה אבן 
 כדי שתבוא לידי  
אהיה לך ואתה אלי

מתגעגע לא פחות מגעגועי  הנכספים
 ומושמעים בשני קולות של ציפורים . 

אני  פה הלך זר בעולם מוזר 
 יפה  לך שהתלבש בכתונת פסים
 מהלך ומטייל כאילו אין כלום בין השיחים . 
אהוב יקר הם שני מאוהבים טריים .
 אהוב שלי געגועי נכמרים 
הם מתחבאים שם בין השיחים .
 השתיקה יפה להם 
אבל המילים שמדברות אודותם
 קוראות לך 
 לשכון בתוכם.
 אני לך ועליך תשוקתי ובלעדיהם אובדת דרכי 
. אפשר שנקרא להם יחד . 
אפשר בבקשה לחזק אותם
 להעביר להם משהו ממך
 אתה יודע להעביר להם 
מהדברים האלה שבך ,שכובשים לב 
שמאירים את הנשמה .
שנוגעים בהרגשה ההיא החמקמקה .
הרגשה שכיף לחיות בעולם שלך . 
שטוב לאהוב את המציאות שבה אתה נמצא .
 נמצא ואין עת למציאותך . 
כל עת היא עיתך . 

0 תגובות
הזר שהכרתי
11/10/2019 19:55
איילת רחמים
כמו שאגלי טל שקופים  אחרי  לילה  חשוך  נראים על הפרי בעלות השחר.
 הורגש לי בבטן הבוקר פרפר בלב .
 הוא שלח לי הודעה בווטסאפ למרות המחשבות שלי הרעות לחתוך את היופי הזה מחיי הלב הבודד שלי .
איך שקלטתי שנכנסה ממנו הודעה היה לי ריבי בלב . הפרפר פרפר .
הריבי הזה עובר הבוקר דרך זר . 
הזר ההוא ,שפגשתי באוטובוס לפני שלושה ימים .
מה שברוך השם הוא ,שהוא זר שנראה טוב בשביל להיות זר . משהו בעגלגלות פניו ,לא מאיים הרבה . קצת נורמאליות בצבצה בתוך הזרות . 
עיניים ירוקות צלולות וחיוך ניטראלי. 
אני חשדנית פחדנית וכן הלאה ,אבל גם אני זרה למישהו .יש בי זרה .זה לא נעים ,שיחשדו בי בגלל שלא מכירים אותי . 
נו טוב אומנם שזר הוא זר ,אבל בואי נדבר עם זר
 זה לא מוזר . 
אז דיברנו החלפנו מילות הנהון כזה באוטובוס . היה נחמד שהוא הסכים איתי ואני הסכמתי איתו .שלעבור למושבים בצד שהשמש לא יוקדת זה נכון.
הוא הוציא מהתיק שלו בקבוק
 סודה .אני אוהבת סודה לימון וואו כמה זמן לא שתיתי סודה לימון . אמרתי לא תודה . 
מה נראה לו חשבתי בליבי, איך אשתה מהבקבוק הזה   . מהפה שלו שנגע בפיה . מה הוא מציע בכלל ,איזה הצעה מגונה פוי . 
אבל סליחה אולי הוא פשוט הרגיש צמא והיה חייב איזה שלוק להרטיב את החיים שלו, שפשוט הפנד טו בי פתאום יחד עם זרה שמדברת איתו .
זה הסודה שלו,כאילו, הוא במושב משלו באוטובוס.
 אז סתם מטעמי נימוס לפני ששתה לעצמו הציע לך שלוק . תמשיכי לחיות לעצמך הכל בסדר אמרתי לעצמי. 
אז נזכרתי שיש לי בתיק סוכריות לשעת חירום . אז הוצאתי סוכריה ובאחורית הראש שלי מישהו שם נלחם להגיד לי , שהסוכריות שלך הם יותר מסודה ,כי סודה בבקבוק בלי כוס, זה איכס ,זה מעביר חיידקים .
אם היה לו כוס זה כבר סיפור אחר .
אם היה לו כוס ,הייתי חושבת שהוא על בטוח לא חניבלי ששותה מהבקבוק.
 אז הנתינה הזו מזר ,היתה ,עוד יותר יפה מהסוכריה שלנו
 כי הוא הקדים לתת . 
אבל לא זה המצב . 
הוא זר וזר מתחיל כחיידק קטן ,במעטפת נתינה יפה .
יש גם חיידקים טובים ונחוצים למעיים ,לעיכול. 
כמו אסידופולוס זה טוב לבטן .
מאזן .
עוד לפני שפתחתי את התיק להוציא סוכריה היה שם מריבה לפתוח תיק להוציא סוכריה או להמשיך  עם הראש בתוך הנייד. כי לפני שעברתי מקום באוטובוס הריק ,קלטתי אותו יושב לבד במושב של שניים .
  . השמש הכתה על פניי , קמתי לעבור למושב מוצל ,מסתכלת סביבי ,עיניי קולטות חתיך עגלגל קצת, יושב בצד המוצל של המושבים באוטובווס . 
אחרי שהחלפנו כמה מילים ,התיישבתי במושב אחד לפניו וחייכנו .הוא אמר כן פה יותר טוב לשבת יש צל .
התיישבתי ,בעודי  עומדת להכניס תראש לנייד ,ריבי עוצרת אותי .
רגע יש פה חתיך ואת מתעלמת . שוב מתעלמת מיופיו של הבורא שניחן בעיניו של גבר . עיניים ירוקות שפתיים עבות כמו שאת אוהבת . זקן סיבים פנים מחייכות .הכל טוב .
הוצאתי שתי סוכריות הגשתי לו אחת אני במושב אחד לפניו .רוצה סוכריה ? הסוכריה מוגשת עם יד ארוכה הוא ענה לא תודה ולוקח . 
אשמור לזמן אחר.
בבקשה . 
ריבי היא המלחמה שבפנים . אני או הוא . הראש שלי או הראש שלו . הפרי בשבילי או בשבילו . הם בעד או נגד . 
בכללי הם פיפתי פיפתי חצי בעד חצי נגד .
זה מצב מעולה הבעיה היא כששלושת רבעי נגד והשליש שבעד מתפצל לשלוש .
תשעים ותשע אחוז נגד ,עשרה אחוז בעד הנגד, אחוז אחד בעד כולם ואני בתוכם .זה האחד  התקיף ובעל הכוחות כולם, להיות תחתם . 
אוי אלוהים  אדירים . אתה גדול . תמשיך איך שאתה מי שאתה תהנה בדרך, אני איתך ובשבילך ואת העצם תזרוק לכלב, זו ברכה .
 נתראה בסיבוב הבא . 
העיקר שאתה בתמונה .חוץ מזה לא משנה לי טוב או רע, אמת או שקר, קשה קל, עם בשר בלי בשר ,עם יין בלי יין .הכל טוב ,הכל נכון ,הכל נתת לשימוש והשגה אותך .ה' צילך על יד ימינך ואין הבדל בין דירת קבע לדירת ארעי לבד מהמעבר שבניהם . 
ההבדל העיקרי הוא להבחין שאתה שם  .
לראות אותו ולומר , זה אלי ואנווהו .
 שביחד נפתח את הים שבנינו .
נתן לדברים לעבור. 
את הפרי מגן עדן מקדם, נגיש לו בחזור . 

איזה עולם ,איזה חיים יפים ,איזה חברים ,איזו אהבה .
הכל היום אצלי אומר לי ,טוב לאהוב אותם את  החיים ,בצלם אלוקים חיים . 
אני איתכם היום ,בצל סוכה גדולה ,הסוכה הגדולה ביותר בעולם . צילה מרובה מחמתה.
0 תגובות
זר ולא מוזר
11/10/2019 11:47
איילת רחמים
זר ולא מוזר 
עיקר להידבק לאהבה בהשפעה מעל לקבלה.נתינה וקבלה בשביל לתת להשפיע את מה שעובר דרכנו ,מה שניתן לנו .
 מי הנותן ומי הנכנס איתו יחד לחשבונות רבים ואיך עושים שלום בניהם. 
חפש אותו ,גלה אותו ,תרים אותו.
 הפרי שם ,הפיות פעורים לטרוף.
 ואתה תשמור עליו שלם.
אומנם שלך הוא יראה  בוסר
 זה לצורך נעלה וגבוהה.
 שים לב שאף אחד בגבולותיך 
לא יפגום בו ,כי הוא בתהליך גדילה ,הבשלה.
הוא פרי בוסר על העץ 
הוא ירוק ואדום מבצבץ .
שמרי עליו להבשיל בעיתו . 

0 תגובות
לכבוד יורצייט בעל הסולם
10/10/2019 21:57
איילת רחמים
הרב יהודה אשלג, בעל הסולם (1954-1885)
בסופו של דבר, הן "ספר הזוהר" והן ספרי האר"י לא היו מיועדים ללימוד שיטתי של הקבלה, ואף כי הקבלה היא מדע, לא היה ספר לימוד אמיתי עד למאה שלנו. כדי למלא את החסר בספרות הקבלה, המקובל הגדול הרב יהודה אשלג, שחי בירושלים החל משנת 1922, עד מותו ב-1954 כתב פירוש ל"ספר הזוהר" ולכל ספרי האר"י. הוא פיתח את שיטת לימוד הקבלה עם הכתיבה, והוציא את ספרו העיקרי הנקרא "תלמוד עשר הספירות" שנחשב לספר לימוד הקבלה העיקרי של זמננו.

רק בימינו יצר המקובל הגדול, הרב יהודה אשלג את השיטה הכוללת והמדוייקת המתאימה לכל נשמה שיורדת לעולם הזה. רבי יהודה אשלג נולד בוארשה בסוף המאה ה-19. בשנת 1922 הגיע לירושלים ונעשה רב של אחת השכונות. בשנת 1933 הוא התחיל לכתוב את ספרו "תלמוד עשר הספירות".

התלמוד הזה בנוי מששה כרכים ומכיל יותר מאלפיים עמודים. הוא כולל את כל מה שכתבו כל המקובלים במשך כל הדורות: את מה שכתבו אדם הראשון, אברהם אבינו, משה רבנו, ר' שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש. בספר זה מוצגת כל הקבלה בצורה מדוייקת בשיטה לימודית. כך שהיום, נמצא ברשותנו כל מה שנחוץ כדי ללמוד איך נוצרה הבריאה, איך היא יורדת אלינו מלמעלה למטה, ובאיזו צורה אנחנו יכולים מלמטה להשפיע למעלה, על העולם העליון, כדי שיהיה לנו העתיד הרצוי לנו. לכן המקובלים של היום עזבו את שאר הספרים ולומדים רק לפי כתביו של הרב יהודה אשלג.

כאשר לומדים את הספר "תלמוד עשר הספירות" בתנאים מיוחדים, כלומר בצורה נכונה ובהדרכה נכונה, העולם העליון נפתח לאדם (קיימת גישה מיוחדת לחומר שבספר הזה, וקיים גם מפתח מיוחד איך לקרוא בו, הפותח את החומר בצורה נכונה). האדם מתחיל להרגיש את היקום (כל היקום, העולם הרוחני והעולם הזה, וכל הנשמות שנמצאות בעולמות העליונים-כולם מורכבים מ-10 ספירות); הוא מתחיל לראות ולהרגיש בכל חושיו את מה שבאמת נמצא מחוץ לטווח החושים שלו, כי החושים שלו מגושמים ומוגבלים, ולא מסוגלים לקלוט דבר מחוץ לטווח שלהם.

הרב יהודה אשלג שנקרא בעל הסולם, כותב בהקדמה לספר "תלמוד עשר הספירות", שהודות לרשות שקיבל מלמעלה לכתוב את הספר, יכול כל אחד בעולמנו להשיג את הנקודה הנעלה ביותר של התפתחות נשמתו; כל אחד מסוגל להגיע להשוואת הצורה עם הכוח העליון, עם הבורא, ויכול להשיג את המצבים הרוחניים הגבוהים ביותר דווקא בזמן שנמצא בגוף הזה, כי הגוף לא מהווה יותר מחיצה בינו לבין נשמתו. אין זה משנה אם הוא חי בגוף או בלא גוף: הוא עובר בחופשיות מעולם לעולם, הוא קיים בכל העולמות בו-זמנית, הוא יוצא למצב של נצחיות ושלימות, מצב שהוא ללא זמן,תנועה ומקום.

בעל הסולם כותב, כי בעזרת השיטה שלו אפשר להגיע לכל המצבים האלה, ושהשיטה שלו מתאימה לכולם בלי יוצא מן הכלל. חוץ מ"תלמוד עשר הספירות" חיבר פירוש ל"ספר הזוהר" ולכתבי האר"י. בעל הסולם כותב על עצמו שהוא גלגול של נשמה, שנמשכת מהאדם הראשון דרך אברהם אבינו, משה רבנו, ר' שמעון בר יוחאי, האר"י ועד אליו עצמו. לכן יכול היה לקחת את כל החיבורים של המקובלים האלה, לעבד אותם, ולהגיש לנו אותם בצורה שמתאימה לדור שלנו.

אף כי בעל הסולם חי בזמננו, אירע לכתביו מה שאירע ל"ספר הזוהר" ולכתבי האר"י: חלק מכתביו הוחבאו במרתפים, חלק נאסף וחלק נשרף, ועכשיו כולם יוצאים ומתגלים. גם לי ישנם כתבי-יד רבים של בעל הסולם, שאני ותלמידי מכינים אותם להוצאה לאור. מדובר על כתבי יד שקיבלתי כירושה רוחנית מרבי, הרב ברוך אשלג.

הרב ברוך אשלג, הרב"ש (1991-1907)
הרב ברוך אשלג, הוא השלב הבא בהתפתחות הקבלה, אחרי אביו הרב יהודה אשלג. ברוך אשלג היה בנו הבכור של יהודה אשלג. הוא נולד בשנת 1907 בפולין, ובגיל ההתבגרות עלה לארץ עם אביו. תמיד עבד בעבודות פשוטות: הוא היה בנאי, סולל כבישים, סנדלר, ואף פעם לא התבייש בשום עבודה, שכן הוא הבין מן ההתחלה, שהעבודה נחוצה רק כדי להתקיים בעולם הזה, ולא רצה שום תפקיד בכיר, אף כי הוצעו לו תפקידים לא מעטים.

היה לו ידע עצום בתורה ובתלמוד, אך הוא מעולם לא שימש בתפקיד רב. כל חייו הלך אחרי אביו, והתקדם בלימוד הקבלה. כאשר נפטר אביו, המקובל הגדול הרב יהודה אשלג, ברוך אשלג ירש את מקומו ואת תלמידיו, וגם המשיך את עבודתו. הוא הוציא לאור את "ספר הזוהר" עם הפירוש של אביו פירוש "הסולם", וספרים נוספים.

הגעתי לרב ברוך אשלג בשנת 1979. עד אז חיפשתי מורה במשך ארבע שנים ארוכות. למדתי בעצמי, ואצל כל מיני "מקובלים" אחרים. עברתי דרך ארוכה: ידעתי שאני צריך ללמוד קבלה, אבל לא ידעתי מי יכול ללמד אותי. מהשיעור הראשון אצל הרב ברוך ידעתי, שזה המקום שחיפשתי, וכך נשארתי לידו 12 שנה, עד ליום פטירתו. במותו, הייתי סמוך למיטתו.

הרב ברוך אשלג המשיך את דרכו של אביו. הוא כתב חמישה ספרי מאמרים הנקראים "שלבי הסולם", בהם הצליח לבטא את כל המצבים הפנימיים של אדם שהולך בדרך להשגת העולם העליון. הוא חקר את כל המצבים האפשריים, כל צעד וכל מעשה שעושה אדם בדרך, ובהתאם לכך הסביר איך לצאת לעולם רוחני, איך להתחיל להרגיש אותו ואיך להתקיים בו.
0 תגובות
כיפור השנה
09/10/2019 18:36
איילת רחמים
לא שהייתי רעבה .לא . הייתי שבורה  מכאב . חשבון נפש בהצפה . לא רק עצמי היה שם וזה לא פשוט . אבל למזלי הצלחתי למשוך אלי גם נחמה .גם חוסר באהבה חמימות ,והיא באה החמימות אבל קודם לה היה רעד וקור וזעקה להיעלם . והוא היה בשלו ,מרוחק כמה שנכון לי ,ודורש שאתרצה להימשך ולהיזדקק לקשר עימו וזה היה נואש . כי הרגשת התלות שבצורך לקבל אהבה ממנו מעורר את השדים של הלילה . מעורר את אלה שהיו מהילדות . והפכו עם הזמן לאובססיות . ובכל זאת היום הם נפגשים עימי בהרגשה שהוא חושב שאני יכולה לעבור אותם על דרך העבודה ולמשוך עליהם תיקון בעוד שאני קטנת אמונה בקטע הזה .ואז הפיינל הוא מראה לי איך מרחיבים את הלב ואיך זה מופלא להרגיש אפס ,חסר כל ,ואז הוא מקנח בלתת לי להרגיש פחות מזה . כי אפס זה גם משהו . רק פחות מזה שווה הון תועפות . כן ידידי זו היתה ועודנה חוויה מאלפת על בשרי .אבל כהרגלי בקודש אני בחיל ורעדה עוד טיפה יותר משהייתי . בתקווה שיום קרוב יבוא ואזכה לקבל את יורש העצר אבל כבר לא בהכרח בתוך הארמון .אלא בחצר המלך . כי שם הירוק העצים המפלים השמיים הריח והחברים זה מה שעושה את זה מדהים מהמם מרגש מלא אור של אהבה בהשפעה הדדית .
0 תגובות
רגע לפני השינה
08/10/2019 22:41
איילת רחמים
הבורא גדול ...הוא גם מגנט ... בשדה החיים 
שמעי  קטע . מיום שישי האחרון מרחפת מעלינו שיחה ללא מילים על אהבה ומערכת יחסים .מהסוג של זוגיות פלונטרים ,הנושא הנכזב ההוא משחר ילדותינו אנו הבנות ... לא משנה כרגע בדיוק לאן הגענו עם זה .התאהבות ,פרידות,נישואין,גירושין,מה שבטוח זה שאנחנו עדיין בחיפושים .
 גם אם זנחנו זאת מאחורינו ברגעים לא קצרים, כביכול כמעט ולא מפלרטטים עם המין השני .עדיין הוא יושב שם על אבן אולי על סלע ,אולי אפילו על איזה צוק גיברלטר ומחכה . 
נדמה לי לא פעם שללא ספק הוא לה מחכה . 
שמעי אור יפה ,חברה מיוחדת שלי ,גם איתך להיות חברה זה לא פשוט, זה די מורכב . את עסוקה  ,בדברים סופר חשובים ,גם אני כמו כל הנשים בעולם ,אנחנו עסוקות עד אפס מקום .ובשביל לדבר קצת מהלב . מלב אל לב זה לפעמים סוג של הפקה .  אין לי  ממש רגע שנופל נכון, לקריאת פוסט ארוך ,אבל מאחר ויום כיפור מחר ,מה שיתן סוג של הרגשה שיש פתאום את כל הזמן שבעולם  ,יהיה  שקט תעשייתי מושלם . לא טלויזיה לא קולות חריגים , יגדל  הסיכוי   לעבור על מה שלא יצא לקרוא ,  אני כותבת לך באמונה שעוד מילה, עוד שיתוף  קטן מצידי , יערבב אותי טיפה נוספת עם השיער הבלונדיני הגולש שלך . אני אוהבת את מה שאת שואפת אליו  וגם את חוסר הנגיעה שלך ,לעוד טיפה של קירבה  לזר . ההקדמה הזאת חברה אהובה, היתה כדי להגיד לך שהשיחה שלנו אתמול בלילה ,זוכרת שאמרתי לך שבאה  לי ממך השראה למילות כמיהה ושלחתי לך לראות ? אז זה היה ככ מהלב שלי ,אולי מהנשמה ואת אמרת "תמיד תקשיבי ללב ולבטן הם אף פעם לא טועים ". ואני דווקא הסתובבתי לישון עם אמירה אחרת שאמרת קודם לכן. כתבת לי בווטסאפ  ,  "אממממ... אני פשוט רומנטיקנית חסרת תקנה, אני מאמינה ויודעת שכשזה זה אז זה זה. אין שאלות. הכל פשוט מתאים ונופל למקום. זאת לא אשלייה, זה פשוט... הכרחיות שמסתדרת. אחרי זה תמיד יש עבודה אבל יצא לי כבר להרגיש מה זה ״כשזה זה״. זה קיים וזה כל כך פשוט כשזה זה, שאין שאלות .זה לא מסובך, ולא פוגע ולא כואב ולא כלום. זה פשוט."  
אני קמתי הבוקר כולי באוירה של דיליי.קול פנימי אומר לי  תני רגע  מת לאהבה, תני לה . 
לפני שיצאתי לעבודה ישבתי עם כוס קפה בסלון והקשבתי לשיר של עומר אדם "אבא " הוא אומר שם "בוא לא נשמור בפנים יותר ונדבר .
 כל הדרך לאוטובוס הייתי בחיפוש הזה מאיפה להתחיל איתו לדבר ?  כולם מברכים השבוע בגמר חתימה טובה .אז הכנתי קליפ קצר וגם שרתי מה שבא לי באותו רגע .ככה בתחנה ,מחכה לקו 145 . אני עולה לאוטובוס ,הקליפ נשלח לערוץ יוטיוב  שלי ,שאין בו ממש עניין לציבור
 אבל הוא שלי וזה מתאים לנישה המופנמת שבאישיות שלי .
 במהלך הנסיעה השמש נכנסה מהחלון ,גרמה לי לקום . 
קמתי לצד השני של המושבים ממלמלת .פתאום אני קולטת חתיך בוהמי בכסאות של הצד המוצל  מחייך ומהנהן על המילמולים שלי כתומך בי ובכל מילמוליי .רבע שעה של נסיעה באוטובוס .הגענו .שנינו יורדים באותה תחנה . 
ממולינו קיוסק עם כמה שולחנות קפה וטוטו לוטו . התיישבנו על כוס קפה אקראי של בוקר מחוייך .אני לא מאמינה שמשהו במה שהוא אמר הביא אותי להקריא לו את מה שכתבתי אתמול בשתים עשרה בלילה בהשראתך .
  
 "תראה אותי ותחייך . ובמיוחד תזהר כשאתה פוסע צעד קדימה לעברי . סתם תיזהר . לא מתקיפה חלילה דווקא להפך תזהר להרגיש שהצעד שפסעת קדימה שלח לך בחזרה  את הרגש שמצפה לצעד הבא ...לפני כן תשאר רק בלראות אותי ...להרגיש מרחוק ... ולחייך .
[: כי מה שיש בנינו זה כמיהה למשהו שנקרא אהבה .אבל בנינו זה עובד במשיכה ודחיה לבנה . כן משיכה חייכנית ודחיה לבנה . הוא אמר לי אנחנו היום קיבלנו את הקפה של החיים . אני לא חושב שיש מישהו בעולם שלא מצפה בחיים שלו לקפה כזה באיזה בוקר שהתחיל לכאורה כשאר הבקרים .
 זהו ממי סיפרתי לך עוד רגע מהרגעים בחיים  שממגנט  משהו ששייך לתבלין מסויים שהושם על ההרגשה , רגע לפני השינה .
0 תגובות
פרפר הלב
04/10/2019 10:38
איילת רחמים
פרפר הלב 
כשהייתי ילדה  הרגשתי איבוד קשר עם החברה בכלל . הרגשתי זרה בעולם .
 בליבי  פנימה קיוויתי שלפחות אמצא קשר עם מישהו אחד ,שיבין אותי ויאהב אותי למרות ועל אף  הבעייה הלא קטנה שיש לי עם החיים . 
קיוויתי ליום בו אוכל לחיות כמו בנאדם שבולע את הרוק שבפה ולמרות שלפעמים זה כמו לבלוע צפרדעים ,אבל הוא מסוגל גם לנשום אויר נקי מהשמיים וגם לבלוע את הרוק באותה נשימה . ובלב שלו ציפייה ותקווה לפגוש את היפה מכל וכל ,לא פחות מאת האל הכל יכול בכבודו ובעצמו .
חשבתי ,אולי ביחד עם בן זוג ,באהבה אוכל  לקיים חיים נורמליים ,בד בבד עם צורך פנימי נפשי ,שהחברה מתייחסת אליה כלא נורמאלית לגלות את מי שברא אלה ושם אותי בתוכם .
 שמעתי מאחורי גבי אנשים אומרים איילת מחפשת את עצמה .  
האוויר הנקי שיכולתי לקחת מידי פעם היה בספרי הגות וחיפוש אידיאולוגיה ששוה לחיות בשבילה .
בגיל 19 אני חיילת בשלישות ,בחיל קשר עושה משמרות .יום אחד בחזור הביתה בדיוק ברגע שאני מגיעה למדרגות שעולות לדירה השכורה שלי ושל בן זוגי ,מגיע עם האופנוע שלו השכן שגר ממול .הכניסה לשער חצר ביתו נמצאת במעבר של הכניסה למדרגות של הדירה שלי .
נתקלנו זה בזה . 
 הפרפר שפירפר בליבי בזמן ההשתהות שלו לבקש להחליף עימי כמה מילים של שכנות טובה .גרם לי לתדהמה . וואו חשבתי לעצמי איזה יפה הוא .לא חלמתי שאפגוש בו באמת. כל הילדות שלי חיכיתי לרגע שהוא יופיע ואיך יהיה כשהוא יראה אותי ומה הוא יגיד ואיך הוא יתפעל ויתרגש שהחיים הפגישו אותנו .על זה חשבתי ,אבל על שזה אכן יקרה בגיל 19 שבסופו של סיפור אמצא אהבה נכזבת שרק אלוקים יכול לרפא.
לזה לא ציפיתי.
 השכן הזה העיר לי פרפר בלב שלא יודע להפסיק לפרפר, אולם כבר ישבה שם בלב שלי פנימה נקודה שחורה ,שכולה ציפייה למשהו טוב אבל מהולה בכאב וחיסרון למשהו לא ברור 
מצד אחד חיכיתי וציפיתי בליבי לפגוש אותו כאילו במקרה ,כמו בעליה למדרגות לדירה שלי ,שנהיה שוב רק שנינו ,על אותה נקודת אדמה משותפת  . ומצד שני עשיתי כל שיכולתי שלא להיתקל בו .בשכן החתיך ההורס בריאות הזה . 
אני עולה לדירה אחרי משמרת בצבא .קומה שניה והוא ממול בבית קרקע מהמם .צמחיה עבותה מקיפה את הבית .איך שאני מגיעה הביתה ,הוא היה מתיישב על הפסנתר ומנגן לי סרנדות . 
איזו צרה אלוהים אדירים . נכון חיכיתי לאביר הזה .כנראה חלמתי בהקיץ ,שהוא יהיה מרפא לכל מחסור וכאב . כנראה ציפיתי למצוא בזוגיות את האהבה הגדולה שבתוכה יש ידידות וגם תשוקה . שהוא ואני נפצח יחד את חידת הצער שטמון בליבה של האישה .
 אבל למה ככה ,למה כשאני כבר תפוסה במערכת יחסים עם ידיד טוב עוד מבית הספר .עברנו יחד דרך וכעת היא מתפצלת . 
חצי שנה של סרנדות וסכסוך פנימי ללכת עם פרפר הלב או למות עם הנורמאליות הבלתי נסבלת של החיים. 
לו ידעתי איך סיפור האהבה הזה יסתיים ,כנראה שלא הייתי נכנסת לתוכו . 
היום אחרי שחלפו שלושים שנה של פרידה מהשכן שהיה אהבת חיי הנכזבת .
הוא הקים משפחה משלו אני הקמתי משפחה משלי .הוא התגרש גם אני התגרשתי .עדיין אין מצב שהחיים יתנו לנו להיות שוב זוג . 
מה שאני עברתי בשלושים השנים שחלפו בלעדיו היה שנים של הרפתקאה קסומה לגילוי האמת והאהבה שנעלמה עם הרוח . 
היה זה יום חורפי גשום .היום שבו פתחתי את החלון של חדר השינה שלנו,אחרי שהיינו זוג כשנתיים ויצאתי לבלי שוב . 

0 תגובות
חשבון נפש עם עצמי
27/09/2019 10:20
איילת רחמים

חשבון נפש עם עצמי 

יש תמיד משהו שממנו אני סובלת . גם כשאני עוטפת את כולי בכל טוב ,נמצאת שם בליבי נקודה קטנה שחורה לפעמים היא יותר מנקודה לפעמים היא כמו קופסא שחורה ולפעמים היא דחוקה לפינה ומושתקת .לא משנה מה יהיה לי היום לא משנה כמה טוב יכנס לחיי היא שם במרכז הלב שלי היא סובלת ממשהו ואת הסבל שלה כל כולי מרגישה יותר או פחות . זה כמו שמקבלים מכה בזרת וכל כולי כואבת .ככה היא .היא מתעוררת כל בוקר יחד איתי היא בלבבי ויחד אנו מעבירים עוד יום . 

החשבון נפש שאני צריכה לעשות עם עצמי כפי הנראה זה עם הנקודה הזו שבלבבי . 

קודם כל להגיד לעצמי ,כדי שכל לבבי ישמע גם היא ש...סליחה שהתעלמתי ממנה . 

אין ספק שהיא קיימת בי והיא מורגשת בעיקר בתיסכול בכאב בבריחות לכל עניין אחר חוץ מלברר אותה מה כואב לה מה הקטע שלה ואיך בכלל יחס כלפיה יוסיף משהו לחיי. 

אין לי זמן ואין לי כח לשינויים גדולים . 

כשאני מסתכלת בגדול על חיי ברור לי ששינוי זה הדבר היחיד הקבוע בהם . אני כל הזמן מרגישה שונה מהיום לאתמול, חוץ מההרגשה של הנקודה הזאת .היא פשוט תקועה בלב שלי ולא משתנה לטובה ,אלא מצבה אצלי מחמיר .

אם פעם כדור היה עוזר היום גם זריקות לא עוזרות .

אני מבינה שהגיע זמן להתייחס אל מה שמלווה את חיי מיום היוולדי .מה שמסוכסך עימם . עם החיים שלי ומי שברא אותם . 

האמת שמידי זמן ניסיתי לא פעם לחשוב על זה ולראות איך לסדר בעצמי את הכאב ,כך שאוכל לתפקד ,אבל הפעם השנה הזאת הבנתי משהו גדול מהחיים . הבנתי שלבד לא אוכל לעשות זאת . יש פה צער שקשור לחיים עצמם .צער שקשור למקום שממנו מגיע הסבל שלי .וזה עניין של פתיחה ,פירוק והרכבה וכוחות נפש עם מתיקות ואור יקרות . לכן התקשרתי לאחותי הגדולה ואמרתי לה בואי נדבר קצת על זה ונראה איך הכי נכון לי להתייחס ולא להתעלם  מהכאב הזה ,הצער הזה . לפתוח ,להרחיב , להתחבר לאנשים נוספים .אנשים כמוני שסובלים ובולעים צפרדעים במקום לדבר ,לראות דרכי מילוט ויציאה לשמחה וחדוות חיים .השנה רק ביחד מצליחים .אמרתי ,היא שמעה ונראה מה נעשה אולי נפתח ספר קבלה, אולי נלך למכללה ,נלמד קצת ,נכיר עוד אנשים עם נקודה שחורה קטנה ומרכזית בחיים של בנאדם.



1 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ... 21 22 הבא »