טיפוס אידיאליסט כשהייתי ילדה שמעתי אומרים מאחורי גבי איילת מחפשת את עצמה ...
כל חיי הוקדשו לחיפוש עצמי
את האמת לאמיתה .
עברתי גלגולים רבים בגלגול האחד הזה שעדיין בעיצומו .
הייתי ילדה שגדלה בבית חילוני לגמריי.
לא שבתות ,לא כיפור ,לא שום סממן דתי
היה בבית ילדותי ,חוץ מחג הפסח .
זה החג היחיד שהיה קדוש במשפחה שגדלתי בה . חגגנו אותו באופן שהשרה על אוירת ילדותי אושר ותקווה גדולה .
אבי ז"ל התמיד כל ימי חייו ,עד שנת חייו האחרונה לקרוא את ההגדה מתחילתה ועד סופה בניגון העיראקי והתבשילים היו כיד המלך ואבי היה מחביא את האפיקומן .
בשנת חייו האחרונה, הוא הצליח לקרוא רק חצי הגדה וכבר נאלץ לחזור לבית החולים שהיה מאושפז בו באותה עת .
הבאנו אותו הביתה לחגוג את החג והוא קרא בהגדה עד שהגענו לסעודה .
הוא לא יכל לסעוד ,כי כבר לא היה לו תאבון לכלום בערוב ימיו .
חצי שנה אחרונה לחייו ,היה צריך להתחנן אליו שיכניס משהו לפה.
לחכמת הקבלה הגעתי לפני מעל עשר שנים ,אחרי שעברתי דרך תורות המזרח
עד שסוף סוף התחלתי להתעמק בחקר היהדות .
כשרוצים ללמוד משהו על בוריו יש להיות בפנים עד כמה שאפשר ,בכדי לטעום מהטעם הנלמד,באופן שיקנה נתונים מספיקים דיים ,עלמנת לעשות החלטה גורפת ולבחור בדרך חיים.
כמו שאומרים ברומא היה רומאי .
ובכן עברתי דרך הדת,הייתי חרדית שנתיים .
חייתי בקרב חרדים בשכונה חרדית בעיר דתית ,נמשכתי מטבעי לזרם החסידי וטעמתי מחסידות ברסלב וחב"ד. לחסידות חבד היתה לי קרבה יותר אישית ,כי אחי ,שגדול ממני בשנה וארבעה חודשים ,שזה אומר שגדלנו יחד כילדים
היינו אחים וחברים טובים שנים רבות ,הוא חזר בתשובה בעיצומו של חיפוש הדרך שלי .
הוא בא לבקר אצלי בלוס אנגלס . הייתי בת 24 בערך ובמהלך שהותו אצלי ,התחלנו לחפש מה שהלב שלנו חיפש באמת ,עברנו לגור יחד בדירה ששכרנו והחיים זימנו לנו מפגשים עם אנשים מיוחדים שחיפשו ומצאו ,כל אחד מה שמצא,אבל בחור אחד שהיה פריק חבדניק קסם לנו והתחלנו ללמוד עימו בערבים בספר התני"א .
התפעלתי מאוד מהספר הזה ,פעם ראשונה בחיי שנפגשתי עם כתבים כה קונקרטיים ועוצמתיים בנוגע לחיים.
עם הזמן אחי אימץ יותר ויותר מהדוגמא שקיבל מיענקל הבחור שלמדנו איתו בחברותה ,אחי נסע לחצר של הרבה מילובביץ ואני נסעתי למיניסותה למקובל בשם מניס פרידמן.
שהיתי שם שבוע ,התרשמתי והתפעלתי מגדלותו וצניעותו וחכמתו התבונית לאין ערוך מעל ומעבר ,למה שאני ידעתי אודות החיים והאדם בבריאה.
משם חזרתי ארצה .
לעשות את הסיפור הזה קצר אוסיף רק שבארץ כבר התחלתי לתפור לי חליפת כלולות .
ידעתי שיש לי עוד לא מעט לחקור ולמצוא אודות הבריאה הבורא והאדם בכל הסיפור הזה שנקרא חיים עלי אדמות.
מפה לשם לפני כשתיים עשרה שנים קיבלתי סוף סוף את האוצר לידיים. ספר קטן בשם ,שמעתי הוריד לי את כל האסימונים כמו בסלט משין בקזינו.
אסימון אחרי אסימון צנחו ברצף ועימם הדמעות שזלגו מעיניי במשך יומיים רצופים .
היה זה יום שישי בדירה של אחותי שגרה בדירת גג גדולה ויפה והייתה בדיוק במעבר לדירה אחרת .
באותו יום שישי אחרי כניסת שבת ,הייתי אז שומרת שבת ,ביתי הקטנה היתה בת שנתיים הדלקנו נרות שבת ויצאתי עם ביתי אסתר חיה לאחותי.
אסתר בעגלה ואנו בדרך לדליה אחותי היקרה .
הגענו לדירתה הדירה כולה ארוזה וריקה ורק כמה ספרים קטנים מונחים על הדלפק .
עלעלתי בספרון קטן שראיתי ,ששמו "שמעתי",פתחתי את הספרון לקרוא משפט שיעלה ונעלמתי מהמציאות לרגע ,אחותי דיברה אלי ואני לא מגיבה
ושוב היא פונה אלי ואני מרגישה את הדיבור שלה אלי מנותק מרוב הדחף שבי להמשיך ולקרוא בספרון .
הרגשתי מעין מלחמה פנימית לרגע .
אחותי דליה היא כמו אמא וחברה הכי יקרה שלי . נלחמתי בעצמי ועצרתי את הקריאה בספרון .
בלעתי רוק ואמרתי לאחותי מאיפה הספרון הזה ?
היא אמרה זה מעובדת אחותינו הקטנה .
את יכולה לקחת אותו ,אמרה אחותי .
את תאהבי אותו זה ספרון מאוד מיוחד.
עוד לא ידעתי כמה ,מאותו רגע השתנו חיי .
קראתי בספר כמו שקוראים רומן .
לא יכולתי להסירו מהידיים
הדמעות הפריעו לי לקרוא
עשיתי כל שביכולתי להסיט את שטף הדמעות המטרידות האלה
רק שיתאפשר לי עוד מילה לקרוא לבלוע, לשתות .
הזמן ממשיך לנוע ,אך לדידי הזמן איבד כל משמעות. אולם התינוקת שלי כבר צריכה לאכול ,הרמתי אותה על הידיים כשהספרון אחוז פתוח על כף ידי
מחזיקה אותה ביד שמאל חבוקה למותניי והספרון באותה יד וביד השניה מכינה בקבוק חלב .
סיימתי לקרוא את הספר ,לפתע ביתי הגדולה נראתה כניצבת מול עיניי .
אולם באותה עת היא היתה אצל אבא שלה .
אני גרושה והילדה היתה הולכת שבת כן שבת לא ,לאבא שלה .
ביתי סולי הגדולה היום בת 20 אז הייתה בת 8 היא היתה בתקופת חיים קשה מבחינת ההתאקלמות שלה בבית הספר .
היא מאוד לא אהבה את בית הספר,גם היו לה מלחמות עם החברות בבית הספר ובהסעה .
אנו לא היינו דתיים מן השורה ,אומנם שהייתי דתיה,חוזרת בתשובה ,אבל הייתי שונה .
מעין חוזרת בתשובה שמחפשת את קול הבורא בקרבי,בפנימיותי וכל שאר התחפושת איננה גופו של עניין .
אומנם שהיתה מולבשת,שלא ברצון הלובש ולא ברצון המלביש עלי .
היה לי קשה עם ההרגשה של סולי ביתי, ופתאום אחרי שסיימתי לקרוא את הספרון שמעתי"
נפתח לי שיח עם מי שנקרא אלוהים
או בורא .
השיח היה יוצא מגדר הרגיל .
ראיתי כל מה שהייתי צריכה לראות
להרגיש ולהבין ,בכדי לסדר את ההדורים בחיי כאם.
עלמנת להקל על הקשיים של בנותיי באשר הן מתקשות בו בתור הבנות שלי .
החיים החלו להאיר לנו פנים ברמות מדהימות .
ומאז אותו יום ועד היום אני תלמידה של חכמת הקבלה .
אני לומדת בעיקר דרך האינטרנט .
הרב שאימצתי לי הוא הרב לייטמן והקבוצה שאימצתי לי היא קבוצת הנקודה שבלב ששייכת לחברה הגדולה בעולם שנקראת בני ברוך.
אומנם שגם בחברה הזו אני סוג של שונה במקצת מכולם ,אבל אני מנסה בכל מאודי להתאים עצמי להיות הכי שאפשר דומה ולא שונה .
אין מה לעשות איפה שאני אני ,אני פשוט אני וזה לא בשליטתי. אבל איפה שאני יכולה לתמרן ולהתאים עצמי, אני בהחלט עושה זאת בכל מאודי.
אני לא דוגמא לאנשים ,כך אני חושבת,כי דרכי נוטה לקיצוניות הן בלימוד והן בבחירת החברים שלי והסביבה שממנה אני רוצה להיות מושפעת .
אומנם שאני בעד כל החברים ששיכים לדרך בה אני הולכת ,אבל היכולת שלי להתכלל בכלי השלם פועלת בי בהדרגה ובזהירות.
אני קנאית ליחודיות שלי כאדם ומצד שני אני מאוד פשרנית וותרנית בכל הנוגע למסירת כל מה שיש לי בחינם.
למה סיפרתי על עצמי . לא זוכרת פשוט הרגשתי צורך .
;){kind=link}