עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון

בילדותי

02/09/2017 13:36
איילת רחמים

השנים היטיבו עימי 
אומנם שגופי כמו כל גוף ,כמכונה נשחק
אבל זה לא חשוב . העיקר היה שהייתי ילדה עצובה מבפנים 
היו לי שאלות וטענות ובעיקר הייתי בחוסר הסכמה נחרץ כלפי חיי בעולם . משנה לשנה בעודי ילדה קטנה התגברה בי אי הסכמה וצורך לבררה.
הייתי עצובה ,כי הביקורת והדאגה כלפי העולם שהתראה לי בהרגשה ,היה עולם כל כך לא מציאותי כל כך מאכזב .הייתי כל יום סובלת ושואלת ומדברת בלי סוף עם מי שאחראי על כל אלה. ומצד שני אהבתי מאוד את האחים והאחיות שלי והייתי אסירת תודה על שיש לי אותם בעולם.
כשהייתי בת תשע בערך זכור לי שעת צהריים אחת שהתיישבתי ליד הלול של אחותי הקטנה והסתכלתי עליה והרהרתי ,עד שעפתי במחשבות .אני זוכרת שהיתה לי שיחה רצינית למדי עם בורא עולם . הרגשתי באופן וודאי שחיי הם חיי נצח ,ההרגשה היתה ככ טובה שמייד לאחריה נזכרתי שבעצם ההוה בעיני שלילי מאוד .חיי אדם מאכזבים ברמות נואשות ולא הסתדר לי, איך הנצח כ"כ מתוק וההוה כל כך רחוק מלהיות נרצה .ומה יהיה על האדם הזה שחי ברדיוס עולמי גדול ונפלא ועיניו כבויות מלראות .וליבו אטום מלפנות וכוחו כושל מלהתייחס ,למי שברא טבע ומעל הטבע נמצא בהעלמה ואין עת אל מציאותו .אז לא ידעתי שהוא מתחת לאף שלי .ככ קרוב וגם הכי רחוק שיש . בגיל תשע הבטחתי לעצמי שלעולם ועד, לא אעזוב אותו. הייתי קטנה ,אז החלטתי שכשאהיה גדולה אני לא רוצה להיות שום מקצוע שיש בעולם .אני לא יודעת מה אהיה ,אבל בטוח שמקצוע לא אהיה, כי המקצוע שלי הוא מעל לאנושי .הוא לא שייך לחברה הכללית ,שרצה לשום מקום ונלחמת בעצמה ונכלמת ומפסידה .ידעתי שאני אמסור נפשי לצאת מהעולם הרע הזה לעולם האמיתי .
שנים חלפו והרבה חוויות והרפתקאות ומפגשים מיוחדים ידעתי, החיים זימנו לי סוף של יום ארוך אחד ותפסתי אותו וכבר לא חמק עבר ממני .וזהו . 
זה קרה אחרי שנים של חיפושים ,והתחשבנויות ומסירות ונאמנות לעצמי ,לאמת שלי. 
שילמתי כל מה שבלית ברירה הוצרכתי לשלם .
ולפני כ 12 שנים הצטרפתי לקמפוס קבלה בנקודה שבלב בת"א .מאז ועד היום חיי לבשו אור בשלל גוונים .שנים קודם לכן הייתי סביב סביב ,אבל לא יכולתי להיסתפק בטיפה פחות מהאמת לאמיתה .הייתי חייבת לתפוס את שורש ההויה .ממש להחזיק בה בידיים . וכשזה סוף סוף קרה, זה היה כמו הצטברות של ציוני דרך ויגיעה מתוך רצון ואמונה שעד שזה לא יקרה לנפשי האומללה אמשיך לטעון שטוב מותי מחיי. ברוך השם ,ברוך בני ברוך .תודה היא מילה חמודה מידי בשביל המתנה הגדולה והמעצימה הזו, שאני חווה באופן פרטי ביני לבין עצמי. ואולם בידוע שמרבה דעת מרבה מכאוב אך המכאוב השתנה, כי הוא כבר לא מטריף לי את הדעת הוא כבר מלובש אצלי בלב בחמלה בהבנה בידיעה ברורה ונאמנה, שמה שנראה בהוה כך וכך בשביל שיהיה זה אחרת צריך את אור הנפש והנשמה .וכשהנשמה מאירה אין ספק שאין רע ונהפוך הוא, כי הרע מתהפך להזדמנות חיים בשידור חי למשוך מעליו את אור השם לעולם .אור שלומדים למשוך בזכות חכמת הקבלה ,החכמה שמטפטפת טיפה ועוד טיפה מיום ליום, מיגיעה ליגיעה ,מרגע לרגע טיפה חודרת נטמנת בלב השואל ונכנסת כמו הרפתקאה קסומה וטיפות אין סוף מקיפות את ההויה הפשוטה וברגע הבא עוד אחת זולגת נכנסת ומיישבת קושיה ומסלקת חולשה ומעצימה את ההויה .והשקפת עולמו של אדם בהדרגה מתבררת לו .בהתאם לנכונות שלו לעמוד מול האמת, שמצד אחד כואבת לו ומצד שני מעשתת ספק ליבו, ספק יכולתו וכוחו לעבור את מה שמימלא עליו לעבור בחייו הקצרים שהתארכו בחסד וברחמים שברובם נסתרים . והיפה מכל הוא ,שמגיע רגע בזמן שהיה שווה הכל בשביל הרגע הזה .כי ברגע הזה הביטחון בחיים טובים ומיטיבים מקבל יסוד שאין כוח שבעולם שיכול לעמוד מולו ולהחריד קיומו כי השתנו היוצרות בשבילו ובמקום לחוות את הכרת הרע ,שצריך תיקון על בשרו ,הוא חווה אותו כמו בהרף עין ,במבט חטוף כצל עובר , בדקות ,בעדנה בשקט .בינו לבין עצמו בינו לבין בוראו הוא פשוט רואה אותו כמו אותיות שפורחות באויר והוא בעצמו מבקש מבוראו לעזור לו להרכיב תפילה נכונה .מילה הגונה שלא תגונה ולא תשובח .
והמכאוב של המרבה דעת מרבה מכאוב נעשה מכאוב ברומו של עולם . ולא באכלו לי שתו לי אין לי רע לי איפה למה כמה מי מה מתי איך וכן הלאה .אלא מכאוב כן ואמיתי שמוכן לוותר על כל מה שיש לו בשביל שהנשמה היפה הזו שלו תתוודע כשלך וכשל כל באי עולם . שידעו כולם שמחכה להם נשמה גדולה . שלא ימותו ולא בחכמה . כמה חבל כמה בושה וכלימה לחיות בתוך אור אין סופי ולחשוב כמו תולעת בתוך צנון כמו שבעל הסולם כתב . שהתולעת שבתוך הצנון עד לפני שבקעה את הצנון חשבה שהעולם כלכך מר וחשוך ,ומשבקעה את הצנון גילתה עולם נאור ויפה להפליא.

מָשָׁל הַתּוֹלַעַת בַּצְּנוֹן

מתוך "הקדמה לספר הזוהר" של בעל הסולם 
הַתּוֹלַעַת שֶׁנוֹלְדָה בְּתוֹך הַצְּנוֹן,

הִיא יוֹשֶׁבֶת שָׁם וְחוֹשֶׁבֶת,

שֶׁכּל הָעוֹלָם הוּא

כּל כָּך מַר,

וְכל כָּך חָשׁוּך,

וְכל כָּך קָטָן,

כְּמִידַת הַצְּנוֹן שֶׁהִיא נוֹלְדָה בּוֹ.

אֲבָל בְּרֶגַע

שֶבִּקְעָה אֶת קְלִיפַת הַצְנוֹן,

וְחוֹטֶפֶת מַבָּט מִבַּחוּץ לַצְּנוֹן,

הִיא תְּמֵהָה וְאוֹמֶרֶת:

"אֲנִי חָשַׁבְתִי שֶׁכּל הָעוֹלָם

הוּא כְּמִידַת הַצְּנוֹן שֶׁנּוֹלַדְתִּי בּוֹ,

וְעַתָּה אֲנִי רוֹאָה לְפָנַי

עוֹלָם גָּדוֹל נָאוֹר אַדִּיר וְיָפֶה לְהַפְלִיא".

.

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: