כל מה שנברא בבריאה זה רצון לקבל הנאה ותענוג.וכנגדו המילוי, ההנאה והתענוג .
הרצון לקבל הוא המלכות דאין סוף בבריאה והמילוי האור הממלא אותה הוא המלך שרצונו להשפיע.
זה כמו שהרצון לקבל נמצא בים של אור של מילוי.
כשמדברים מצד הרצון המלובש באדם בטרם ההכרה שלו בו רואים
שהשליטה המוחלטת של הרל"ק ,היא שליטה שלמה עליו והיא ממיתה אותו ואת המלך .
כשמנסים לצאת ממנו ,מהשליטה שלו עלי מגלים אותו בכל תוקפו.
הרצון לקבל בנוי בצורה כזו שאתה תמיד נכנס למשבר כי בתוכו נמצאת הגבלה, כחוק ,כי ברגע שהרצון מקבל מילוי לעצמו ,קבלת המילוי ממיתה אותו ,מנטרלת את הרצון ,החיסרון .
כי הוא לא מיועד כדי לקבל ולהנות לעצמו.
כשבן אדם רוצה לפתח רל"ק לעצמו, הוא לא יכול לתפקד עם הניגודיות ,ההופכיות הזו בין הרצון והמילוי .שמילוי מכבה את הרצון. כמו שאני אוכל מתמלא והרצון לאכול הולך וגווע לשובע וזהו כבר לא רוצה, לא יכול לרצות יותר.
המלך כפי שהוא מורגש באדם בטרם התיקון ,נמצא בבעיה . אין רצון באדם שיכול לקבל ממנו בלי הגבלה .ולכן הוא נסתר אצלו .וכל ההשפעה הטובה ומיטיבה שבו נסתרת ולא מתקיימת באופן גלוי ומושלם .
כמו שהוא נמצא באדם ,הוא לא נותן לו אפשרות להתקדם.
איך הנברא צריך להיות אחרי שהוא מתקן את הבריאה הזו שפועלת עליו בצורה של בעיה ?
הנברא חייב לגלות מה שנעשה בבריאה, כי הוא נמצא בתהליך שנועד להביא אותו להכרה בנעשה ולגלות את האפשרות שקיימת בעבורו לתיקון .
;){kind=link}