חג שבועות חג מתן תורה לאלה שהכינו עצמם לקבל תורה .
חג המים לילדים .
חג הגבינות לאניני הטעם.
חג החופשה מעבודה לאלה שלא בקטע של לחגוג .
בכל מקרה כשכולם באוירת חג זה חג .
אני אוהבת חגים ושבתות .אני בכללי רגישה לאוירה יותר מלדברים עצמם . האוירה משכרת את חושיי מענגת את ליבי מזכירה לי את הילדה שבי .בבוקר יום שבת או חג אני מתעוררת איילת אחרת . גם אם לא אדע שחג או שבת היום, ארגיש שחג או שבת היום . זה כמו שכאשר דלת הבית פתוחה, גם אם לא שמעתי שהיא נפתחה ולא ראיתי שהיא פתוחה ונגיד שאני בחדר שלי עסוקה ,אתם מכירים את זה שאתם פתאום מרגישים שדלת הבית פתוחה ?כאילו שההד של המדרגות נכנס לאוירה ... ופתאום מתעוררת הרגשה שאני לא לבד ומי יודע מי יכנס או יתהה על מפתן דלתי הפתוחה .ואז אני קמה לסגור אותה ולברר מי פתח את הדלת והשאיר אותה פתוחה .
ככה בבוקר של ימים טובים /מועדים כשאני מתעוררת בבוקר, אני שומעת את ציוץ הציפורים .הן ודאי מצייצות גם בימות החול, אבל משום מה אני לא שומעת או לא שמה לב לזה בימים של השוטף חיים .
נזכרתי שפעם באחד מחגי השבועות שחגגתי קניתי גבינות שאף פעם לא קניתי . היה לי כזה חשק לטעום מה שאף פעם לא התעניינתי לטעום ,גם כשראיתי אותם במקרר הגדול שבסופר בקלות הייתי מתעלמת מהם .ובאותו חג העזתי לקנות בכסף יקר די הרבה גבינות מיוחדות . בעיקר לבנות עם תוספות מעניינות.
באותו חג ערכתי שולחן בבוקר והיה לי נדמה ,כשקניתי אותן לפחות ,שיהיו לי הרבה אורחים .הזמנתי את המשפחה הגדולה שלי .אחים ואחיות והילדים שלהם וההורים שלי .אך לצערי אף אחד מהם לא היה במוד הזה של חג הגבינות .הם גם לא היו במוד של חג מתן תורה .וגם לא של חג המים וגם לא של חג שבועות .הם היו במוד של יום רגיל, רק שלא הולכים לעבודה.מעין הזדמנות לסדר ולשפצר את הבית .
חשבתי לעצמי מה הטעם בהנאה מגבינות או מחג ,אם אין עם מי להנות ביחד ?
גם חשבתי לעצמי למה קשה לי להנות ? מה רובץ לי על עצב ההנאה ,שגוזל אותה ממני מחג לחג .אפילו מיום ליום ?
חגים באים בסיבובים .
סיבובים הם סיבה ומסובב
והתוצאה היא סוף המעשה .
ושמעתי אומרים סוף מעשה במחשבה תחילה .
התחלתי לחשוב על זה . כל סיבוב חשבתי על זה עוד קצת . כל הרגשה שפגשה את העצב אל מול הציפייה ,עוד קצת לחצה ונגעה בנימי נפשי .אותה נפש ,שסוחבת על מצפונה רגשות מאיזה רשימות של זכרונות, מאיזה עבר או הווה או אולי בכלל מהעתיד שציפיתי וקיוויתי וייחלתי לו .והוא עודנו מייחל מצפה ומתרגש מעוד סיבוב של חג .
ואולי בזאת הפעם תהיה חגיגה בחג המוזר הזה .
אם לא יהיה לי מה לחגוג החג הזה,אז אולי אחגוג את התהליך הנפלא שעברתי משנה לשנה . שימת הלב לתהליך הנקרא התבגרות או גדילה זה כבר סיבה למסיבה . האם אוכל לומר שגדלתי במשהו חוץ מגילי הכרונולוגי ?
והעיקר בעצם זה ,איך אענה על השאלה הזאת כשאשאל אותה את עצמי . האם אעמיד אותה אל מול גדילה רוחנית ערכית או אל מול השגים חומריים ?
לא שחומר הוא ערך זול ,אלא שחומר הוא אמת מידה זמני וחולף ומשתנה,עד בלי הכר .לעומתו ערך רוחני הוא רצונות תכונות,גורמים,סיבות,אופנים ומידות של חשיבות וגדלות הנותן,לעומת המקבל . מה שמעמיד את השאלה,אם גדלתי במשהו ,באור אחר .ביחס אחר .בגישה אחרת למה שנקרא החיים שלי.
לפני שנתיים אבא שלי נפטר .זה היה בחודש מאי והפרידה ממנו שינתה אותי ואת הערכים שלי .בהתחלה כשנפגשתי עם ההרגשה שאבא מת ולא יחזור בסיבוב הזה,זה היה מפגש מציאות מפלח לב קורע בגד ,שובר את כף המאזניים . החשבונות בשנת הפטירה הראשונה הם חשבונות קשים עם מי שברא .אומנם שאבא שלי נפטר בגיל 82 אבל זה לא ניחם אותי .כי נפגשתי עם עובדה .אומנם שכל מי שחי יודע שמטבע החיים יגיע יום המוות, אבל מי חושב על יום המיתה ? וכשניסיתי להיחלץ מההרגשה של דין וחשבון ומתוך, שהיה לי קשה רגשית ,אז התנחמתי שיום המיתה שלי יגיע ,אבל אז הרגשתי עוד יותר רע, כי מי שנשאר פה אחרי אהוב עלי ויקר לי וחשבתי ,מה אני משאירה להם ? ושוב ההרגשה פילחה את ליבי ומצאתי עצמי באותו סיבוב חוזר ונשנה שכבר יש לו שם . קוראים לו בפשטות חוסר אונים.הדאגה והפחד מהזיקנה מילאו את החלל הריק שהותיר מותו של אבי היקר .
הרחמים העצמיים שלי כבשו אותי כשאני במיטה מתייפחת על שאבא שלי הותיר לי חוסר אונים בחייו ועוד יותר במותו ושאף אני חלילה אותיר אחרי לבנותיי,לאחים שלי ,לאימי החולה כזו הרגשה .היום אחרי שחלפה שנת האבל הראשונה אני יודעת שבערך גשמי איבחנתי את הרגשתי ולכן נפלתי למיטה כמו משופעת היה לי מזל יותר משכל ,כי אחותי הגדולה קלטה שאני לא חולה ,אלא מתאבלת למדי .ולמזלי גם אני התחלתי לעכל שאני צריכה עזרה חיצונית .נעזרתי ברווחה הרמתי טלפון ואמרתי אני צריכה עזרה .לא יודעת איזו ..
הפגישו אותי עם עובדת סוציאלית והיא הציע לי להצטרף לקורס מפנה בנושא תעסוקה .ובליווי שיחות עם עובדת סוציאלית . וזה הרים אותי .קיבלתי פרופורציה וחיזוקים מעל ומעבר למצופה .הבנתי שאני די מנותקת מהחברה וסגורה בתוך חיי הפרטיים ,יפים ובעלי תוכן ככול שיהיו הם באים בעוכריי אם אין להם ערוץ היוצא לסביבה חיצונית .
מאז גמלתי החלטה בליבי לא להפסיק להצטרף לקבוצות .אם בלימוד קורס כלשהו או בלהעביר לאחרים הכשרות שרכשתי עם השנים .
;){kind=link}