עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון

משהו טוב שקרה לי השנה

28/12/2018 16:03
איילת רחמים
במשפחה שבה אני האמא, עברנו משבר שהרחיק בנינו. כל עת שהסבל והגעגוע שברו לי עוד קצת את הלב, התפללתי לאמונה שהכל יבוא על מקומו לטובה. 
השנה זה קרה. אחרי חמש שנים של יחסים רחוקים, הגיע ראש השנה וביתי הבכורה באה לחגוג עימנו ונשארה בסביבה.
הבת הבכורה שלי חזרה לחיק המשפחה.

שנים עברו במשברים, שתמיד היו במשפחה, רק שנחשפו ונתנו אותותם כשהיא התגייסה לצה"ל ועברה לקצה השני של הארץ. 
כשהשתחררה מהצבא, המשיכה לגור בצפון הרחוק. 
כשמישהו מתרחק מאנשים שהם חלק מהחיים שלו, כשהם נעשים פחות ופחות מעורים בחווית החיים המשותפת, מתעוררת הרגשה של ריק וחוסר קשר הדדי. 

כשהבכורה גדלה, היא יצאה לחפש חיים טובים יותר, עצמאות .זה טבעי, זה נכון, זה בסדר, אבל כל עוד יש ערך לקשר עם האנשים שמהם התחילה הדרך. אבא, אמא, אחים דודים. שהמשך הדרך יהיה בהקשר לאחרים, לאהובים, מתוך איזו הכרה במציאות שכולנו כאן אורחים, שמחפשים את הטוב וכמעט שלא מוצאים או הולכים לאיבוד.

הילדה שלי, ברגע ההתרחקות הקיצונית, כמו אמרה בלי מילים ״אתם לא מצאתם איפה החיים הטובים. ואם תגידו ׳מצאנו׳, אני אגיד, ׳אז כעת תורי למצוא אותם בעצמי׳.״

לא היה לנו כהורים קל להגיד במילים פשוטות שבקרבה ובעזרה הדדית יש כח והסיכויים טובים. מילים אחרות יצאו מהפה. מילים של דאגה להחזיר לחיים את התענוג החסר לבית מלא, בית חם.

השנה זה קרה. ללב של כל בני הבית שלי, השנה השתנתה ההרגשה, כשביתי הבכורה חזרה הביתה. זאת היתה הרגשה של משפחה שהתפרקה בעבר, ונאספת לאחות את השברים ולהמשיך את החיים כעת, מתוך ערך לקשר בנינו.
מתחילים יחד למלא את החללים הריקים בינינו.

חידת החיים מטלטלת אדם בדרכים.
מילד, שעוד לא מבין מה נדרש ממנו בכדי לממש את עצמו בחיים, למתבגר שמתחיל להפנים שההרגשה שלא נתנו לו מספיק,שפגעו בו בכל מיני מקומות בדרכו לגדילה, לעצמאות. גם הצורך להתרחק, כביכול להתנתק, זה כמו להתנתק מהמקור ולחפש מקום אחר וזה רגע מטלטל ולפעמים הוא ארוך כאורך הגלות, אבל גם זה נראה השנה כשלב חשוב שעוברים בתהליך.

להורים זה כואב ומדאיג ונראה כמו התדרדרות, שאין לדעת איפה היא תעצר ומה יהיה. דאגה מקננת בלב ההורה, ליבו דואג בקרבו. ״מה הילד שלי ימצא? מי יעזור לו? מה יש שם בחוץ בשבילו?״

למעשה, השנה החולפת, בעצם היא כמו שנים קודמות רק יותר מדאיגות. העולם נראה יותר ויותר בפשיטת רגל. אין לו איכויות להציע. לא לצעירים, לא למבוגרים ובטח לא לזקנים. הקשרים משנה לשנה יותר מתפוררים ופחות מוערכים כחשובים. לצערנו רק מכות ונסיונות הערבים לפגוע בנו מעוררים את הישראלי להיזכר, שהבן אדם שבנו מתגלה בנטיה שלו לחיבור עם הזולת, להושטת יד ופתיחת הלב להכרה בערך העליון של החיים.

האנשים עושים את הארץ שבה הם חיים, את המקום שבו הם גדלים ומגדלים ילדים. האנשים עושים את האוירה בעולם ואת דעת הקהל שחוזרת במסרים לביתם, למשפחה, בסלון מול הטלויזיה.

מאיזו מדינה ממדינות העולם יכול שיורגש שאנו משפחה, אחים דודים שכולנו ילדים של אלוהים, אם לא מכאן?
האם אני הוא הישראלי הבכור של העולם, שצריך לחזור הביתה לחיק המשפחה, בכדי להחזיר לה פעימה של לב חי?

הבת הבכורה שלי שחזרה הביתה השנה, העבירה אותי תיקונים נפלאים כלפי רגשות שנתקעו אי שם במהלך החיים. התקשורת נפתחה, הלב הסלחן מוכן מצד שתינו, הביחד מביא לחיים מאורעות חדשים ומתחדשים. ומהמקרה הפרטי שלי, אני קוראת:
בני בכורי ישראל, חזור הביתה, תתחבר.
IM AL
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: