לפעמים אני נדהמת איך שאני קמה בבוקר כמו חבולה ,כל הגוף כואב, בקושי נושמת ובחוץ עולם כמנהגו נוהג ... אני משתאה איך יש לאנשים כח לצאת לעוד יום כשהכל כואב . כנראה שרק אצלי הכל כואב וגם אצלי עוד מעט יהיה גם כן קצת פחות כואב באיזה שהוא מקום ואוכל גם אני לצאת לעוד יום ,עד השבירה הבאה ...
יש המברכים העיקר הבריאות ...
בעצם זה לא העיקר ,זה עיקר אבל לא ה עיקר .כי רוח הדברים ,הרוח שמניעה את הגוף הזה היא העיקר ,כי בסופו של דבר היא זו שמרימה אותו מחוליו מכאביו למצבים של התגברות ,החלמה ,או התעלות . אך הם הולכים יחד .כל עוד אדם חי הוא חי משניהם וכשאחד עולה על חשבון השני הוא נשבר .וכשהם תומכים זה בזה הם נעשים אחד . כך גם אנחנו בני האדם במקום שאנו משלימים זה את זה ,מתחברים זה לזה בעזרה הדדית זה המקום של השפעת מסרים שעוברים בנינו מתוך גדלות וחשיבות למסע הזה שנקרא חיים .
שיהיה ביחד .
;){kind=link}