עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון

הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו

08/03/2019 13:06
איילת רחמים
הנותן מתנה לחברו חייב להודיעו .
 הייתי ילדה רזה , חמודה ,עם פוני חלק על המצח ושתי צמות .יום שישי חזרתי הביתה מבית הספר בבית אני שומעת מהרדיו 
 שיר יפה " אלוהים נתן לך במתנה את החיים על פני האדמה " בילקוט יש לי ספר מיוחד שנתנו לנו לקרוא במהלך השבת .סוף סוף שיעורי בית שהלב שלי התרגש מהם .המורה סיפרה כמה דברים על הספר המיוחד הזה שחיכיתי לפתוח אותו ולקרוא .כשפתחתי פעם ראשונה את הספר הרגשתי שאני מחזיקה ביד משהו מיוחד ונדיר .לא הייתי ילדה שקוראת ספרים לא היה לי סבלנות לעלילות וסיפורים ארוכים .
אני זוכרת את עצמי יושבת בשולחן הכתיבה שבחדרי ופותחת את יומנה של הילדה אנה פראנק.
 בליבי מורגשת רעדה חמה ,שקטה נסתרת ואהובה ,רחמנית ואוהבת .
 כל כך הוקסמתי מהילדה הזו ומהדברים שכתבה ביומנה ,שמאז התחלתי לכתוב גם אני יומן חיים . הרגשתי שיש לי סודות והרבה דברים להגיד שקשה לי מידי לשמור עליהם בלב .הרעיון לכתוב יומן היה הצלה בשבילי . 
 אנה פראנק הפכה להיות גיבורת הילדות שלי . גיליתי את זה רק ליומן שלי .פחדתי שלא ידעו על זה החברות שלי , לא הבנתי מה הקשר בין החיים שלי בישראל לבין ילדה ששרדה בשואה אבל כל כך הרגשתי קרבה אל מה שהיא אמרה 
כמעט כל יום כתבתי ביומן , היה לי הרבה מה לכתוב .כתבתי על הכעסים שהיו לי על אלוהים . דיברתי איתו בכל לילה ביומן החיים שלי. 
יום אחד שמתי לב שאני חוששת שלא יראו את היומנים שנערמו בטענות וביקורת ,בתקוות וציפיות כעסים ותסכולים בגלל אלוהים .
שמא מישהו מבני האדם יפתח את היומן ויראה איזה עולם שחור אני רואה בחיים שלי .גם לא אהבתי איך שאני כותבת רגשות רעים ולמה אני לא כותבת כמו אנה פראנק על החלום שלה לחיים אחרים . הרגשתי שאני חיה במלחמה פנימית .שזה כמו ההרגשה של אנה פראנק רק שהיא חיה במלחמת העולם ואני בישראל אין פה מלחמה איך זה שאצלי המלחמה חיה מבפנים.
החיים שלי התפצלו לשניים . מה שאני מרגישה בסתר בתוכי בלילה וכותבת ביומן וחיי היום יום שחייתי בחוץ כמו כולם .
לא שמעתי מישהו מדבר על מה שהלב שלי דיבר וזה הקשה עלי את החיים.
יום אחד חשבתי אולי  אשרוף את היומנים ? ואז אמרתי רגע למה אני לא רוצה שיראו את מה שאני כותבת  ? המחשבה הזו גרמה לי לבכות.
הרגשתי בדיוק ,למה אני לא רוצה שיקראו אנשים , הרגשתי שאני לא רוצה להעציב את האנשים שלא יראו אנשים איזה  שחור העולם שלי הפנימי. שלא ישמעו אנשים שאלוהים ברא להם עולם שחור ומר.
בכיתי בכיתי עד שגמלה בליבי החלטה . אוי אלוהים אמרתי לו ,אם לא יהיה לי משהו טוב להגיד על החיים או עליך  ,אני לא אכתוב יותר ביומן. 
הסכסוך עם השקפת עולמי על החיים לעומת חיי היומיום הרגילים הלכה והעיבה על תחושת הביטחון בחיי. הרגשתי שאני שורדת את הימים ,אין ספק שאני לא חיה אותם ,הולך ונעשה ברור וודאי המצב שיש לי בעיה עם החיים או עם אלוהים .
עמדתי להתחתן הייתי צריכה לארוז את הדירה שגרתי בה כדי להעביר חפצים לבית החדש שיהיה לי ולבן זוגי .נתקלתי בהם ,ביומנים ,פתחתי וראיתי שכמעט בכל דף מופיע השם אלוהים .הכנסתי את כל היומנים לאריזה נפרדת ורשמתי עליה לל"ג בעומר .
שרפתי בל"ג בעומר את היומנים .
היו שם מחברות מיוחדות עם כריכה עבה יפה שקיבלתי מאחותי שידעה שאני כותבת יומן חיים. כולם נכנסו למדורה. זכרתי את ההחלטה שעשיתי עם אלוהים ,שבאה אלי מתוך  
הרגשה שרוצה להביא לאנשים בעולם שלי ,מילה טובה ,משהו משמח ,לצייר להם עולם יפה ומלא אהבה,שזו הרגשה שראוי ונכון שיראו חשבתי לעצמי.
הצער והקושי ולית האפשרות להשיג כזו הרגשה כלפי העולם, כלפי בני אדם תסכלה אותי .
משהו בי חייב למצוא משהו, שיכול להצדיק את המתנה הזו ,שנקראת חיים על פני האדמה .

כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: