עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון

המלחמה האחרונה

08/05/2019 11:50
איילת רחמים
אדם כל יום ולפעמים כל רגע נלחם על נפשו .
כל חייו מאבקים, אם בשביל לשרוד 
אם בשביל לחיות .
אבל השכול קשה ממות . יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא היום הכי מזעזע את נפשי .
כשחוויתי לראשונה מקרוב את ההרגשה הנוראה של לאבד מישהו במלחמה, זה היה בתקופת הצבא .

 הייתי בת תשע עשרה או עשרים ,כשחבר לכיתה שלי .חבר שלמדנו יחד בחטיבה ובתיכון נהרג במלחמת לבנון .הוא היה בן בכור ויקר להוריו היתה לו אחות אחת והמכה הזו זעזעה את כל העיירה שגדלנו בה . 
מגדל העמק ידעה לא מעט זעזועים של אובדן מצויינים, במלחמות .
בתור ילדה חוויתי זאת כהדף חזק מאוד ,הרגשתי כמי שהטיחו אותה על ריצפת השמיים .
פתאום במכה אחת חזקה השמיים קיבלו גבול וריצפה ואני שרועה עליה כמחוקה ,כאפס כאבודה.
 ליבה של אמא של רונן יוצא אלי וממני בכאב בלתי מתקבל על הלב .

כששמעתי על מותו של רונן הייתי בפתח תקוה לא היה אז פלאפונים ולא פייסבוק ,לא זוכרת איך  נודע לי .אני כבר לא גרתי במגדל העמק הורי עברו דירה כשהייתי בכיתה יב .כשנודע לי ,המילה הראשונה שיצאה מפי הייתה מה ? ושקט מעבר השני של הקו . והאוזן שואלת שוב מה ? לא נכון  .
"הלויה היום באחת וחצי ,תמהרי ,תספיקי להגיע. 

אוי אלוהים ,אוי אלוהים לפחות תודה שאספיק אולי להגיע . עליתי על אוטובוס לעיר ילדותי, להלוויה .

תמונות רצו לי מול העיניים והלם אחז בי .
הגעתי לבית העלמין 
פתאום נעצר המרדף , חושך מצריים.כולם לבושים בשחורים ושקט מחריד .
רק צעדים מוחצים אבנים קטנות בצעדים איטיים ושיירה מובילה ארון . 
 פנים אדומות וחפויות בכי חסר מעצורים אך שקט, בלי קול מובילים לקבורה אהוב יקר.

 איך שאני מקיצה רגע לקלוט מי שם על אלונקה ? אני רואה את החיוך המהמם של רונן ,את הצחוק השובבי שלו,את הקלילות והחומד שכובש לב .

פתאום צעקה ,בכי מתפרץ וצעקה .
אמא אבא ילדה מחזיקים אחד את השני ובוכים.

 העולם כולו החל להסתחרר עלי ,הסתכלתי רגע
לראות מי עומד לידי ,ראיתי את החבר הכי טוב של רונן .הם היו שכנים .
הוא הביט בי ואמר בלי מים בהבעות פנים ,אמר מה לעשות ? 

 שנים מאז ההלויה הזאת לא יכולתי להפסיק להתחשבן עם הבורא. 
עד אז אלוהים היה סיפור אחר ומאז אלוהים נעשה סיפור קרוב ומידי כואב בלב ,סיפור של סכסוך, שלא מצליח להיפתר.
סיפור שרציתי לא לספר .
רציתי לא להיות יותר בסיפור הזה . 

חלמתי על רונן .לא פעם בחלומי הוא מדבר אל ליבי מנסה לפייס ,אך אי ההסכמה עם אובדן כזה בנסיבות מלחמה ,לא מצליח להתקבל על דעתי בשום צורה . 

משנה לשנה הבנתי שפרצה בליבי מלחמה ואלוהים יודע מתי היא תיגמר . 

הרגשתי שמלחמת לבנון נתקעה לי בגרון ועומדת  ביני לבין הבורא בחשבון שחייב להיפרע .
 במלחמת ששת הימים הייתי בת שנה . 
את מלחמת יום הכיפורים אני זוכרת כחוויה מעניינת .
טרנזיסטורים ברחובות וחדשות בצפצוף כל שעה .אזעקות וכניסה למקלטים  וחברותה עם השכנים .
עד שהגיע מלחמת לבנון , המלחמה האחרונה .
 מבחינתי מלחמת לבנון זו המלחמה שכל מלחמה אם לפניה אם אחריה ,כל עוד היא מלחמה זה הפסדים לכולם.
הרווח היחיד שיכול לצאת ממלחמה ,זה לגמור אומר להילחם .
ולעולם לא עוד ללכת, בדרך אבודה מראש .

 לא הרגשתי מעודי הרגשת מוות בצורה כזו מפלחת לב .
היה בו משהו ברונן מלכה שאין באף אחד אחר .

כל הזמן חשבתי איך ההורים של רונן ימשיכו כך את החיים שלהם ,איזו צרה אלוהים ישמור . 
 החיים קיבלו סימן שאלה גדול .
אמרתי לעצמי שלא אביא ילדים לעולם.

אכלתי את הלב שלי שלרונן עשו גשר על השיניים כשהוא היה נער . חשבתי לעצמי ,יותר משנה הוא סבל את הפלטה הזו בפה ,זה בטח הציק לו ,זה גם לא הכי יפה להיתקע עם גשר בגיל העשרה ובכל זאת בשביל העתיד שלו הוא הסכים . חשבתי לעצמי בבכי ,בשביל מה הגשר הזה בפה ? בשביל מה, אם הוא מת בגיל עשרים .

אבל מי יודע מתי נמות ?
אני זוכרת נסיעות הביתה מהעבודה . מתל אביב לפתח תקוה ,אני יושבת מביטה מבעד לחלון בנסיעה ,העצים רצים לי מול העיניים בזה אחר זה ואלוהים נטחן לי בשכל בשאלות בטענות במלחמות חסרות פשר.
מלחמת לבנון היתה מלחמה פרועה .העולם שלי השתנה ומאז ועד היום זו אצלי המלחמה האחרונה כי המלחמה החליפה בעצם את החיים.
 אם אחריה יבוא משהו שיחזיר חיים לעולם  , זה יהיה לבטח רק השלום ,שיתרצה עלינו על כולם .
ARIXXX
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: