עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
אני צופה בערוץ קבלה לעם של בני ברוך
הערוץ שמכין אותי לחיים באמת ובכיף
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
אהבה  (1)
בלילה  (1)
ארכיון
קישורים לעיון

הבכי הוא נהר החיים

11/05/2019 15:51
איילת רחמים
כשבא לי פתאום בכי הדמעות לא מיד נוהרות. אני שמה לב שמשהו צף ועולה מליבי ומתחיל להתנגן לו.
כמו פורט אקורדים על נימי נפשי. 
לא מזמן עבר בי עצב שגור שהפך לכעס עצור. המשכתי ללכת, אפילו לרוץ, עד שפתאום נכנסתי לחדר והיה שם חשוך. 
החלון נשאר פתוח, הבטתי לעברו, כמו מבקשת לנוח.
פתאום התרגש בי מין הלך רוח הפוך לגמרי ממה שעברתי בריצות וטרדות היומיום.

בית עם מנורה וחלון. 
דמעה על פני זולגת,
מזכירה לי שמישהו, 
משהו, 
פורט על נימי נפשי. 
ספק מדגדג,
ספק מכה בשביל דמעה שקטה שתעורר בי מין הלך רוח חרישי. 
מיד אני מתיישבת.
אני יודעת, זהו רגע אנושי.
אני מעדיפה כעת לדעת מיהוא זה שדופק על קירות ליבי.

.
כשהבנות שלי בוכות אני מחייכת ובתוכי בהלה מסתתרת.
אז אני מביטה בהן ואומרת: "הבכי הוא נהר החיים" והיא מתייפחת ומתקרבת להניח ראש על אמא ולחבק חיבוק חזה לחזה.

אחרי כמה רגעים קצרים אני מזיזה אותה מעט ממני ושואלת: "מה קרה ממי , למה את בוכה? 
הבכי הוא נהר החיים אבל עשית פה הצפה ...",
היא צוחקת ומספרת סיפור יפה על מערכת יחסים.

.
בא לי בכי היום, 
מרוב היופי הזה שאני פתאום רואה באנשים לא מעטים.
קרובים שלי.
אנשים יקרים שתמיד אהבתי ושאני קשורה אליהם בנשמה.
למה היופי הזה שלהם פתאום צובט לי בלב?
איזה רגש יופיים המשגע מעלה בי עד כדי כך שמזיל דימעה?
הרבה תמונות של זכרונות טסים כמו מראג'ים מעל ראשי.
 ברגע אחד של מבט על יופיים המשגע של אנשים אחרים אלפי מטוסים כמו מראג'ים מרעישים.
והיום במקומם ראיתי כאילו היו אלה להקות של ציפורים,
עפות בשמיים ונעלמות.

מה יש ברגע הזה? 
למה הוא טס כ"כ מהר?
לא הספקתי ממש להבחין. 
רק נזכרתי כמה האנשים היפים האלה שפגשתי בדרכי על האדמה הקשה הזאת בעצם הסבירו לי פנים.
איך הם כ"כ נכונים להושיט עזרה, לתת מעצמם מנסיון החיים.
איך הם רק מחכים להזדמנות שתהיה להם כדי לספר על החיים סיפור מתקן.
סיפור של בחירה בטוב. 
סיפור אחר. 

התעורר בי געגוע מתוק, 
מרוב שרציתי לראות שהם עוד יותר מאושרים ושמחים ממה שהם בעצם מרגישים.

.
אני רוצה לראות אתכם ביופייכם הזה המשגע.
אני רוצה שתראו אתם בעצמכם,
איזה יפים זה להיות מי שאתם.
כל אחד ואחד מהמם.
כולכם אור וחדוות נתינה.
כולם רק רוצים לחבק את הנשמה.

 הדבר היחיד שעוצר אתכם זו האהבה.
האהבה שרוצה להיות מובעת בטיפה ועוד טיפה אבל רק בקשר שהוא הדדי, לא כמו שעד עכשיו היה.

בקשר הדדי ולא בריצה לשום מקום ממשי.
איך ניתן מקום לאהבה הזאת להיות כזאת?
איך נוסיף לה עוד טיפה בכל יום ויום?

העוד טיפה הזאת היא שחומקת, היא שחושפת רצון מתחדש.
היא שמעוררת תכונה נסתרת.
תמיכה שנדרשת להיות עוד יותר מורגשת. 
באופנים נוספים,
בגוונים משתנים,
בחשיבות וגדלות הקשר לחיים האלה שלנו בצלם.


כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה: