כשבא לי פתאום בכי
הדמעות לא מיד נוהרות.
אני שמה לב שמשהו צף ועולה מליבי
מתחיל להתנגן לו.
כמו פורט אקורדים על נימי נפשי.
הערב עבר בי אותו עצב שגור ,
שמתי לב שהוא הפך לכעס עצור.
המשכתי ללכת, אפילו לרוץ,
עד שפתאום נעמדתי בכניסה לחדר
היה חשוך.
החלון נשאר פתוח,
הבטתי לעברו,
כמו מבקשת לנוח.
פתאום התרגש בי איזה מין הלך רוח
הפוך לגמרי ממה שחשבתי
ממה שעברתי כל היום
בריצות וטרדות היומיום.
אני כעת
בבית עם מנורה וחלון.
דמעה על פני זולגת,
מזכירה לי שמישהו,
משהו,
החל פורט על נימי נפשי.
ספק מדגדג,
ספק מכה
בשביל מה ?
בשביל דמעה עצורה
שצריכה כעת לזלוג ולרדת
שתעורר הלך רוח חרישי.
שתגרום לי רגע לשבת.
ותאמר לי
שזהו רגע אנושי.
אני בתשומת לב מחייכת
ומרגישה שמשהו בדמעות האלה מתוק
כי העולם עצר לרגע מלכת
כשאני פתאום שואלת
מיהוא זה שדופק על הלב שלי
כמו מבקשת לפתוח דלת .
מיהו זה ואיזה הוא
שמרגיש כמו משהו מתוק וגם חסר
מוריד דמעה וכבר לא מאחר .
;){kind=link}